בבואנו לחגוג את חגיגת בת המצווה, אנחנו יכולים לשקול ולתהות, אם מדובר במסורת ארוכת שנים, שהחל מימות התנ"ך עוד הזמינו אולם, בר שייקים ושלל דברים אחרים שהופכים את בת המצווה למסיבה נהדרת. התשובה היא שלא, אלא שחגיגות הבת מצווה, מסתמנות (לפי דיווחים באינטרנט) להיות חגיגות מודרניות יחסית. מן העת האחרונה.
בעבר, לא היו מציינים את מועד בת המצווה, אף על פי שהוא מצוין במקורות קדושים ליהדות, על ידי טקסטים שונים שכתבו חכמים בשנות קודמות. בת המצווה החלה כטקס ציון, כטקס מעבר – בין ילדות לבגרות. אפשר היה שהטקס מסמל "שזהו, הילדה בוגרת עכשיו". אך, לצורך העניין, הילדה בת 12. ובתרבות של היום, עם כל המסכים, ממתקי התודעה, והסביבה המוגנת יחסית שילדים גודלים בה – יש פחות ופחות סיבות, לבגרות אמיתית.
צאי למסע, ראי עולם
דוקטור דניאל נווה, אמר באחת מההרצאות שלו בנושא תודעה, כי בחברות של ציידים-לקטים, בדרום הודו לדוגמה, הוא ראה כי ברגע שילד משתעמם בבית, "ולא כיף לו" עם ההורים, הם מזמינים ומאפשרים לו לצאת החוצה ליער, למצוא את עצמו. זה קורה בסביבות גיל 12-13, או בגיל המתאים, והילד אכן יוצא למספר שעות ליער, לטבע, כדי "לראות עולם", בכוחות עצמו. הילד לומד לסמוך על עצמו, להסתמך על יכולותיו, ולקבל את הסיפוק שלו ממסעות האמת האישיים שלו. ובכך, כאשר הוא חווה תסכול, או שעמום, וכיוצא בזה – הוא פשוט יוצא ליער, וגודל קצת. מתבגר פסיכולוגית.
אצלנו, לא בכל מקום יש יער, ובמקום לצאת אליו – המבוגרים לא בהכרח מעודדים את הילד לצאת למסע משלו. כמו גם, עצם נוכחותן של הרשתות החברתיות, כמו מספק את זריקת הדופמין שהנער מבקש, ועל כן – לא בהכרח יהיה דחף ברור לצאת למסע. כך שהמצב הוא שיש נערות רבות, שיכולות להיות בגיל בו במצב רגיל הן היו יוצאות למסע בעולם, אך במקום, הן נשארות בבית, "מרדימות" את עצמן לדחף להכיר אותו מהפלנטה שלהן, דרך מה שמופיע על המסכים.
בת מצווה מסורתית
על כן, הכיצד נוכל להגיד, שחגיגות הבת מצווה מסמנות את המעבר מילדות לבגרות? את עצם יכולתה של נערה בת 12, להיות חלק מהעולם של הגדולים? שהרי, מדובר על בגרות פסיכולוגית. זו שמתרחשת, כתוצאה מהבנות חדשות, ממפגש עם החיים, עם אמיתות עמוקות. יש עניין לצאת למסע.
אמנם, אנחנו רואים שרבות מהנערות חוגגות את בת המצווה שלהן כדרך השכרת אולם, הזמנת חברים, הקמת דוכנים ואטרקציות, הזמנת קרובי משפחה – ממש, הופכים מהדבר אירוע קהילתי. אירוע, שאולי נועד לסמן שלמשפחה מסוימת יש יוקרה, יש כסף, יש חברים, יש "טעם טוב", וכיוצא בזה. כלומר, יותר "להראות", מאשר "לראות. ומה אנחנו בדיוק רוצים לראות?
ראיה, היא עניין של התבוננות. כאשר התבוננו בדבר, העמקנו לתוך האמת הפנימית שבו, אף ברובד נוסף. כדי להתבונן, אנחנו רוצים שקט, רצון ומוכנות. אלו הם, לדעתנו, סממני הבגרות. על פי כן, מה יאפשר לנערה בת 12, להתבגר לרמה בה היא מוכנה להסתכל על העולם הפנימי שלה, לראות מה באמת קיים בה, מה האמת שבה, על פני לנסות "להעמיד פנים", ולהיראות טוב בעיני החברה?
מסע בעולם, טיול בת מצווה מאורגן באפריקה, אל השבטים, אל החוכמה העתיקה, אל מראות חדשים. מסע, שייחודו הוא בכך שהוא "מראה", שהוא מאפשר לאדם לפגוש את עצמו, מאפשר לאדם להעמיק לתוך הדרך בה הוא תופש את העולם.
כיוון, שאם נפגיש ילדה בת 12, שמעולם לא חוותה איך זה לחיות מהאדמה, עם ילדים אחרים בגילה, היא תוכל לראות – שיש משהו שונה בתכלית הדבר, ביניהם. אם נראה לה איך אנשים חיים באדמה, היא תוכל להעריך את החיים שלה אף יותר, אולי אפילו תקבל השראה, להיות יותר עצמאית.
אם תראה, הילדה, כיצד אנשים מתקשרים ביניהם, כאשר יש כנות, ענווה וחיבור – אולי משהו בה יתעורר, והיא תראה שיש יותר מן העולם שחוותה. אולי תגלה עוגן חדש, משהו מעבר למציאות העכשווית שלה.
ובכך, תתרחש התבגרות. ועל כן, טקס חגיגת בת המצווה, בטיול באפריקה, יכול לספק זרז להתבגרות – ברובד מהיר, מידי ועמוק בהרבה, מאשר מסיבה עם השכנים, המשפחה והחברים, בה כולם שמחים קצת לאורך זמן – אך מי בהכרח גדל מהתהליך? מי למד להתבונן? חיבור עמוק יותר לעצמו, לחבריו ולאלוהיו?
לפרטים נוספים על חגיגת בת מצווה בטיולים לאפריקה, נשמח להיות בקשר. תודה על קריאתך.